<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תקל"ח</h1>
<h2>דף כב:</h2>
היה גדי כפות לו. קשיא לר' אמאי נקט גדי כלל אלא גדיש ועבד בלבד אלא ודאי משום דין טמון בקמה אתא לאשמועינן דגדי אצל גדיש אורחיה הוא בין כפות בין סמוך וחייב היכא דלא קם ליה בדרבה מיניה. ועוד כפות וסמוך למה לי או כולה בכפות או כוליה בסמוך. להכי איצטריך לפרושה הכי. היה גדי כפות לו. משנה בפרק הכונס צאן לדיר המדליק את הגדיש והיו בו כלים ישלם כל מה שבתוכו דברי ר' יהודה וחכמי' אומרי' אינו משלם אלא דמי גדיש של חיטין או גדיש של שעורין היה גדי כפות לו ועבד סמוך לו כו' עד וגדי סמוך לו ונשרף עמו פטור ומודים חכמים לר' יהודה במדליק את הבירה שמשלם כל מה שבתוכה שכן דרך בני אדם להניח בבתים כמו ששנה היה גדי כפות לו בתוך מחלוקת ר' יהודה וחכמים יש ללמד שהכל טעם אחד הוא וגדי נמי טעמא משום טמון הוא. והכי פירושא התורה אמרה או הקמה או השדה. ואמרי' מה קמה בגלוי אף כל בגלוי. וגלוי לאו דוקא למעוטי כל טמון. שהרי שנינו ומדליק את הבירה שמשלם כל מה שבתוכה. ובגמ' נמי אמרי' כי העול וכלי הבקר אינו פטור עליהם משום טמון. אלמא קמה לאו למעוטי טמון אתא אלא כל דבר שאינו כי אורחיה ואורחייהו דכלי בקר בגדיש ואורחייהו דכל חפצים בבית ולכך חייב עליהם. אבל מידי דלאו אורחיה בהכי פטור. ועתה באה משנתינו להגיד על הגדי שאפי' הוא כפות אורחיה הוא אע"פ שרוב בני אדם אין כופתין גדיין. וגם רבותא מלמד שאם היה כפות לגדיש וגם היה עבד סמוך לו שהיה לו לפוטרו משום דגדי כפות (לו) [לאו] אורחיה וגם משום דקם ליה בדרבה מיניה. ואע"פ שהגדי אינו כפות אלא סמוך דהשתא הוי כי אורחיה והיה לו להתחייב אגדי אפי' הכי פטור משום דקם ליה בדרבה מיניה. עיקר הדבר בא ללמדנו רבותא על הגדי בין בכפות בין בסמוך. מ"ר. שהצית בגופו של עבד ולעולם אשו משום ממונו חייב היכא דעבד סמוך לו דשורו הוא דאזיק ולא קם ליה בדרבה מיניה. ומאי דמוקי לה בסכסכה טועה הוא. מסר לו שלהבת חייב לר' שמעון דשורו הוא דאזיק ובמקום שלהבת לר' יוחנן דאית ליה משום חציו גוזא וסילתא ושרגא כי אז הרי חציו הן כחציו של פיקח. היכי משכחת לה שיהא סברא שיהא פטור שאין שום ממון חייב אם הזיק באונס טמון במידי דלאו אורחיה כמו אונס הוא דלא הוה ליה לאסוקי אדעתיה. אבל אי אמרת אשו משום חציו וכגופו דמי אמאי פטור אדם מועד לעולם בין אונס בין רצון. בין למאן דאמר משום חציו בין למאן דאמר משום ממונו היכא דנפלה דליקה בחצר ונפלה גדר שלא מחמת דליקה והלכה והזיקה בחצר אחרת פטור הוא אלא א"כ יש לשם תבן או קש שהוא שלו ומסכסך בחצר שאם לא כן לאו חיציו ולא ממונו איכא. נר'. מ"ר. פיר' רא"ה מפי' רא"ה מפי' א"ב מרי שיחיה קת"ב ואין להרהר אחריו כי כולו מחמדים.
